היכן מחפשי העבודה הצעירים?

מגפת הקורונה הובילה לא רק לחולי, אלא גם למגפת פיטורין ואבטלה. בעוד שזה טבעי לחשוב שברגע שהדברים החלו להירגע, אנשים, ובייחוד צעירים, ינהרו לעבוד... צעירים רבים בחרו לצאת משוק העבודה, ולהכתיב מחדש את המציאות התעסוקתית שלהם. לפי סקר שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, 30% ממובטלי הקורונה, שהם 150 אלף איש, כלל אינם מחפשים עבודה. מה עושים הצעירים במקום לעבוד, ולאן הרוחות נושבות?

צעירים רבים בשוק העבודה – לפני/אחרי צבא, או כאלו שנמצאים בלימודים, עובדים בתחום המסעדנות, האבטחה, ומשרות דומות שאינן דורשות השכלה רשמית, ומאפשרות להם גמישות מבחינת לוחות הזמנים.

במהלך הקורונה, תחומי האירוח, התיירות והאירועים ספגו מכה קשה, ומקומות רבים נסגרו, או צמצמו את פעילותם במידה ניכרת. כתוצאה מכך, צעירים שעבדו בתחום הזה ותחומים קרובים התפטרו או פוטרו על ידי המעסיקים.

הצפי היה שהצעירים יחזרו לעבוד במהרה, אך זה לא קרה. מדוע? אנשים רבים תולים את הסיבה לכך במדיניות החל"ת שבה נקטה הממשלה: אנשים שיצאו ממעגל העבודה קיבלו מענקים שאפשרו להם להתקיים ללא צורך בתעסוקה.

הכספים שהועברו גרמו לצעירים להישאר בבית, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חסרים כיום 10,000 מלצרים ומוזגים, וכ-6,400 עובדי מטבח. הכלכלנית הראשית של משרד האוצר פרסמה כי הקבוצות שלא חזרו לעבודה הן צעירים בני 25-34, וצעירות בגילאים 15-24.

לפי נתוני דרושים IL מתחילת 2001 ועד ליום ה- 4/2/22 התפלגות שולחי קורות החיים של הצעירים בקטגוריות הפופלריות הן; בשירות לקוחות הצעירים עד גיל 25 מהווים 23% מסך שולחי קורות החיים בקטגוריה, הצעירים בני 26-30 מהווים 17% מסך שולחי קורות החיים בקטגוריה. בתחום השמירה והאבטחה הצעירים עד גיל 25 מהווים 34% מכלל שולחי קו"ח ובני ה- 26-30 מהווים 21%. בקטגוריית העבודות הכלליות, הצעירים עד גיל 25 מהווים 26% מכלל שולחי קו"ח ובני ה- 26-30 מהווים 18%. בתחום המלונאות והמסעדנות הצעירים עד גיל 25 מהווים 14% מכלל שולחי קורות החיים בתחום ובני ה- 26-30 מהווים 13%.

למה הצעירים לא חוזרים לעבוד?

יש מספר השערות בנוגע לחוסר הרצון של צעירים לחזור למעגל העבודה. ראשית כל, צעירים רבים העידו כי עבודות בתחומים שבהם עבדו אינן שוות את הטרחה. תחומי המלצרות, האירוח והשירות דורשים עבודה עם קהל מגוון, וכפי שכולנו יודעים – זה לא קל.

אז, במקום לחזור ולספוג יחס בעייתי מצד הקהל, הצעירים החליטו פשוט להישאר בבית. בנוסף, צעירים רבים הבינו שיש להם רצון לשנות את תנאי עבודתם: כיום יש דרישה גוברת לעבודה מהבית, וכן דרישה לאיזון בין עבודה ובין החיים האישיים. זה לא מפתיע לאור העובדה שבישראל ממוצע שעות העבודה השבועי הוא כ-42 שעות – השביעי הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD.

הקורונה, שהביאה רבים מהצעירים לשבת בבית ואף לחזור לבית ההורים, שינתה את נקודת מבטם על שוק העבודה. זה לא סוד שהחיים בישראל הם יקרים. המצב גרם לצעירים להבין שעבודה, במקרים רבים, אינה תאפשר להם להגיע לנחלה כלכלית. רכישת בית היא עדיין מחוץ להישג ידם של צעירים רבים, ואין שום ערובה שכספי פנסיה מעבודה יביאו לחיים משגשגים ושקטים בגיל הפרישה. אם כן, למה לטרוח?

אז מאיפה מגיע הכסף?

אחת השאלות המרכזיות שעולות כתוצאה מהמצב היא: "מאיפה מגיע הכסף?". כיצד צעירים שאינם רוצים לחזור לעבודה מצליחים לתחזק את חייהם?. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, צעירים מובטלים מקבלים כספים ממקורות שונים:

• 54% מתקיימים מהכנסות של בני זוגם
• 46% מתקיימים מהכנסות של הוריהם
• 30% מכלל המובטלים שפוטרו במהלך הקורונה הגדילו את תקרת המינוס בבנק
• 27% מתוך המובטלים שאינם מקבלים דמי אבטלה טוענים שהם יכולים להתקיים ללא עבודה למשך שישה חודשים

מה יביא איתו העתיד?

הקורונה הביאה לתוצאות לא צפויות בשוק העבודה. לאחר השוק נפתח מחדש, היה צפי ששוק העבודה יפרח מחדש, וצעירים יפיחו בו חיים. המצב במציאות שונה לחלוטין, וצעירים כיום משנים את הנוף של שוק העבודה. למעשה, סקר שנערך לסטודנטים שנמצאים כיום בשנה האחרונה לתואר הראשון, העלה נתונים מעניינים: סטודנטים רבים ענו שהדבר החשוב להם ביותר מבחינת קריירה הוא השכר. ומה הדבר השני בחשיבותו? איזון בין עבודה לחיים פרטיים. נראה כי אבטלה וישיבה ממושכת בבית הראו לצעירים את החשיבות של זמן פנוי, והם לא ממהרים לשוב למקום עבודתם.

למרות הצפי, המגיפה גרמה לירידה במפלס הלחץ שלנו: הפסקנו להתרוצץ ממקום למקום, בעיקר כי זה היה בלתי אפשרי. הלך הרוח של צעירים השתנה, ונראה שהדור הבא בשוק העבודה ישנה את מה שהיה נהוג עד היום.

בשורה התחתונה

הצעירים נעלמו. מגפת הקורונה הכניסה אותם לבית, ופתיחת השוק השאירה אותם בבית. סדרי העדיפויות של צעירים השתנו, והם לא מיהרו לחזור ולעבוד במקצועות שלא מביאים להם נחלה כלכלית ושקט נפשי. זה מעניין לראות מה יקרה בעתיד הקרוב והרחוק, והאם המסקנות שאליהן הגיעו הצעירים העובדים ישפיעו על פעילותם.